גויטע נ' גאלי אחזקות בע"מ ואח'

החלטה

המבקש תבע את המשיבות לנזקי גופו בבימ"ש השלום בבאר שבע.

התביעה הוגשה ב- 2001, בשנת 2004 נפסק בדבר קיום החבות והחל משנת 2007 נשמעו הראיות (בפני מותב שונה).

במסגרת פרשת הראיות הוצגו חוות דעת רפואיות, לרבות חוות דעת משלימה שאושר לתובע להגישה – וממולה חוו"ד מטעם ההגנה.

סוף סוף ביום 21.12.2010 נשלמה פרשת הראיות כולה וב"כ הנתבעות (המשיבות) הצהיר "אלה עדי".

בשלב זה פנתה ב"כ התובע (המבקש) בבקשה לביהמ"ש קמא להתיר לו הגשת חוות דעת רפואית נוספת בתחום הריאומטולוגי.

לטענתה, חוות הדעת נמסרה לידיה על ידי התובע רק באותו היום.

בקשתה היתה כי יותר לה לתקן בשלב זה את כתב התביעה ולהוסיף בו טענת נכות בתחום הריאומטולוגי.

ביהמ"ש קמא (כב' השופט ג. גדעון) דחה את הבקשה ועל כך הוגשה בקשת רשות ערעור זו שבפני.

לאחר עיון בבקשה ובהחלטה קמא החלטתי לדחותה מבלי לבקש תגובת המשיבים.

אכן, ברגיל לא יקפוץ ביהמ"ש את ידו מלהיעתר לבקשת תובע לתיקון כתב תביעתו גם כשהבקשה מוגשת תוך כדי התנהלות המשפט. זאת כמובן בתנאי שהבקשה נתמכת בנימוק ראוי המסביר הצורך בתיקון המתבקש, ולא פחות מכך את עיתוי הגשת הבקשה.

ככל שהבקשה מוגשת בשלב מתקדם יותר של הבירור המשפטי כך תידרש הנמקה ראויה ומבוססת יותר לאישור התיקון.

בעניננו לא ניתן שום הסבר מניח את הדעת לאיחור הבלתי נסבל שבהגשת הבקשה.

המדובר כאמור בתביעה שהוגשה בשנת 2001, נושא החבות הוכרע ב- 2004, ההוכחות החלו ב- 2007 ונפרשו על פני ישיבות רבות – ואחרי כל אלה רק ב- 21.12.2010 לאחר שנשלמה פרשת הראיות כולה – פנתה ב"כ התובע באותה הבקשה.

יתרה מזו, כפי שציין בית המשפט קמא – הנושא הראומטולוגי (נשוא חווה"ד החדשה) אוזכר במפורש במסמכי ביהמ"ש שהיו חלק ממסמכי הבירור המשפטי כבר בשלביו הראשונים בראשית שנות האלפיים.

צדק איפוא כב' השופט ג. גדעון כי בנסיבות אלה היעתרות לבקשת תיקון כתב התביעה – בעיתוי כה מאוחר ובשלב כה סופי של ההליכים – כמוה כשלילת כל רסן של סדר דיוני, של התנהלות דיונית, ושל החובה הבסיסית לניהול הליכים משפטיים תוך שאיפה לסיימם ביום מן הימים.

לאור כל זאת אני מחליט לדחות את הבקשה.

משלא נתבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"א, 23 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: